שלמה יצחק נ' משה בר שלטון, עו"ד ואח'

החלטה

1.לאחר שנסתיימה שמיעת הראיות בתיק זה הגיש התובע בקשה לאפשר לו הגשת ראיות הזמה וליתן צו לעיון במסמכי נתבעת 4, לצורך הזמת טענותיה.

2.בנימוקי הבקשה טען התובע כי עם סיום פרשת הראיות, ולאחר שנשמעו עדי ההגנה, - התברר לו כי "טענות נתבעת 4 על כך שכל חומר הנהלת החשבונות שלה נגנב ואינו קיים אינן מדויקות, וזאת לאור העובדה כי הנ"ל ביצעה שיחזור של כל כרטסות הנהלת החשבונות באמצעות רואה חשבון מטעמה.

בענין זה אישר במפורש מנהל הנתבעת 4, מר צ'פאני גדעון, בחקירתו מיום 9/5/10 בבית הדין הנכבד, כי אכן החומר שוחזר ונמצא אצל רואה החשבון".

כן טען התובע כי פניותיו ופניות ב"כ לנתבעת 4 בבקשה לקבל את חומר הנה"ח – לא נענו, ונאמר להם בע"פ כי המידע נגנב ממשרדי נתבעת 4 ואינו קיים אצלה.

לטענת התובע, עיון בכרטסות הנהלת החשבונות ששוחזרו יאפשר לו להראות ולהוכיח כי נעשה פיצול של התשלומים שקיבל מנתבעת 4.

3. הנתבעים 1-3 מתנגדים לבקשה, הן מהטעם שאיננה נתמכת בתצהיר כנדרש בתקנות, הן בטענה כי כל כולה של הבקשה לא נועדה אלא לצורך "מקצה שיפורים" שמבקש התובע לעשות, לאחר ששמיעת הראיות הסתיימה.

כן טוענים הנתבעים 1-3 כי הליך גילוי מסמכים נעשה עוד בקדם המשפט, וכי טענת התובע לפיה פנה לנתבעים וביקש לעיין במסמכים – היא טענה בעלמא.

עוד נטען כי חומר הנה"ח אין בו כדי להוות ראיה, שכן יש להציג כראיה את מסמכי היסוד שלפיהם נערכו הרישומים.

הנתבעים 1-3 טענו עוד כי אינם מכחישים את הטענה כי לעיתים פוצלו התשלומים שניתנו לתובע, ולכן אין מדובר בטענה שיש להזימה.

4.הנתבעת 4 מתנגדת לבקשה ומצטרפת לטענות הנתבעים 1-3. בנוסף טענה הנתבעת 4 כי הבקשה הוגשה לאחר המועד שנקצב לכך וללא שהוגשה בקשה להארכת מועד וכן כי מעולם לא פנה התובע אל הנתבעת 4 בבקשה לגילוי מסמכים.

עוד נטען בתגובת הנתבעת 4 כי מדובר בנסיון לדוג ראיות שאינן רלוונטיות וחלקן אף אינן בשליטת הנתבעים ומעבר לכך באמצעות המסמכים המבוקשים מעוניין התובע לנסות ולהוכיח טענה בדבר מתן הלוואה למעסיק – טענה המהווה הרחבת חזית.

5. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני החלטתי לדחות את הבקשה להבאת ראיות הזמה, מן הטעמים דלהלן:

א.העקרונות שנקבעו בפסיקה לעניין גילוי מסמכים הינם בעיקרם, כי בית המשפט רשאי להתיר גילוי מסמכים ועיון בהם אם סבר שהמסמכים שגילויים מתבקש יאפשרו דיון יעיל.

בע"ע 64/10 מ"י נ' דניאל צברי מיום 25.3.10 סקר בית הדין הארצי את ההלכה בכל הנוגע לגילוי מסמכים. ככלל קובעת הפסיקה כי חובת הגילוי כפופה למבחן הרלוונטיות (ראו ע"ע 129/06 טמבור בע"מ נ' אברהם אלון, מיום 7.5.06) ולאיזון מול צדדים שלישיים וזכותם לפרטיות (ראו ע"ע 482/05 משיח נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 22.12.05).

בנוגע למבחן הרלוונטיות נקבע בפסיקה כתנאי סף כי נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוק/ש לבין טענותיו של המבקש וכן היבט רחב של מבחן הרלוונטיות –נסיבות המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; מידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי. היה וביה"ד הגיע למסקנה כי מתקיימים התנאים הנדרשים למבחן הרלוונטיות בהיבט הרחב, ישקול את מכלול האינטרסים והאיזון בין מבקש הגילוי ושל הצד שכנגד המתנגד לגילוי, על רקע נסיבות המקרה.

כן נקב בפסיקה כי במסגרת בחינת תנאי הסף של מבחן הרלוונטיות, יש להתחשב שלב שבו מצוי ההליך העיקרי (ראו ע"ע 494/06 מדינת ישראל, נציבות המים נ' קלרק אבנצ'יק, מיום 28.3.07).

כן נקבע כי לצד מבחן הרלוונטיות קיים פרמטר נוסף שעניינו מידת ההכבדה על הצד שכנגד (ע"ע 494/06 בעניין אבנצ'יק לעיל).

ב.טענתו העיקרית של התובע בבקשתו להבאת ראיות הזמה הינה כי דבר השיחזור שבוצע בהנה"ח של נתבעת 4 לגבי המסמכים שנגנבו ממנה נודע לו רק במהלך שמיעת עדויות ההגנה.

דע –עקא, שבתצהיריו מיום 9/12/07 ומיום 4/11/08 הצהיר התובע במפורש כי הנתבעת פנתה אליו וביקשה את עזרתו בשיחזור קבצי המחשב, והוא נעתר לבקשה.